בית ספר ממלכתי "נוף ילדות"

תפיסתי החינוכית:

תפיסתי החינוכית מושתת על שתי גישות : הגישה ההוליסטית הרואה את הילד בסביבה רחבה ומתייחסת אליו ואל סביבתו כישות אחת, והגישה ההומניסטית המעמידה את הילד במרכז תהליך הלמידה. גישה זו טוענת שיש לראות את ייחודו של הילד ולאפשר לו מימוש הפוטנציאל האישי שלו . לכן על בית הספר לספק סביבה מעודדת המאפשרת צמיחה ומימוש עצמי לכל תלמיד.

אבני דרך להשגת תפיסה חינוכית זו :

מודעות עצמית ומודעות חברתית
לפתח תלמיד אוטונומי בעל יכולת בחירה, ביקורת עצמית , שיפוט עצמי, יכולת הערכה ואחריות אישית. בד בבד, עליו לשאוף להיות בעל מעורבות חברתית, לעודד ערכים של סובלנות ביחסיו עם הזולת, לטפח יחס של כבוד הדדי איש לרעהו ולפתח התנהגות של דרך ארץ כדרך חיים בביה"ס ובכלל.

הזדהות ושייכות חברתית

להעמיק בתלמיד את היחס של הזדהות ולהגביר בו את תחושת השייכות אל המשפחה, העיר, החברה, המדינה והעם. לעודד את תחושת הזהות העצמית שלנו כעם, לפתח בו יחס חיובי למסורת ישראל ולאהבת הארץ ונופיה. לפתח תלמיד אשר יודע להתמודד בחברה פלורליסטית דמוקרטית תוך עידוד יחס של סובלנות כלפי השונה ממנו. לפתח תלמיד שהוא צרכן תרבות המעורה בסביבה שבה הוא חי, פתוח לתרבויות שונות ובעל יכולת ביקורת והערכה

סגנונות הוראה – למידה

מתוך ההנחה שלכל פרט צרכים שונים, סגנון למידה אישי ותחומי עניין שונים, יש להענות ככל שניתן לצרכי הפרט.
בית הספר יקדם את הישגי התלמידים בתחומי הלימוד השונים תוך מיצוי המיטב של כל אחד ואחד.
המטרה היא הקניית מיומנות וכלים ללמידה. לפתח תלמיד המסוגל לאתר מידע , לארגן ולעבד אותו לפי הצורך או העניין. להקנות לתלמיד כישורי חיים ומיומנות למידה בהתאם לגילו וליכולתו

הנחת היסוד היא, שבית הספר מעבר להיותו מקור להקניית תכנים ומיומנויות, הוא גם אפיק השפעה מכריע בעיצוב זהותם של הלומדים ומכין לחיים גם מבחינה רוחנית ערכית וככזה הוא "בית חינוך".
על פי תפיסת העולם שלי בית הספר מושתתת על אמונה כי אקלים חיובי ויחסי גומלין טובים בין האנשים יוצרים תשתית לאיכות חיים טובה ומהווים תנאי בסיסי להתפתחות אינטלקטואלית, רגשית וערכית בקרב כל השותפים.
אני מאמינים כי בעזרת הטיפול בפרט הלמידה האוטנטית וקידום הישגי הלומדים תוך הקפדה על שיח פתוח, מארג מגוון של ערכים יתפתח בוגר/ת לאזרח ערכי הומניסטי ודמוקרטי.
במסגרת מדיניות זו נוסח חזון ביה"ס: "השמים הם הגבול – והדרך דרך ארץ".

על צוות ביה"ס לייחס למושג "השמיים הם הגבול" את חשיבות מיצוי, יכולותיו של כל פרט ביחס לעצמו, כשהמורים הם אמצעי התיווך לסיוע במיצוי היכולות.

בהתאם לנאמר לעיל עלינו לשים דגש גם בשנה זו ולזכור מהם תפקידיו המרכזיים של בית הספר וכנגזרת מכך שלנו כמחנכים במסגרת הבית ספרית:

•  בית הספר יטפח בתלמידיו / מוריו (באי בית הספר) תחושה של שייכות, מחויבות, אחריות ומעורבות חברתית
•  בית הספר ישאף להצטיין בתחום הלימודי, הערכי והחברתי.
• ·בית הספר יעודד בקרב תלמידיו ומוריו את השאיפה למצוינות תוך מתן שוויון הזדמנויות למיצוי היכולת והקידום האישי. צמצום תמידי של הפער בין הרצוי למצוי.
•  בית הספר יחנך למתן כבוד לאדם ברוח ערכי הדמוקרטיה – "ואהבת לרעך כמוך".
•  בית הספר ישאף לפתח ולהקנות לתלמידיו זהות יהודית, ציונית ישראלית ברוח אהבת הארץ.

בית הספר יפתח אמון: פיתוח יחסי עבודה המבוססים על "תלות הדדית", המשלבת אופטי מליות בין ביצוע משימות ליחסי אנוש.
בבית הספר ננהג ביושרה אישית וארגונית: שמירה על קוד אתי מוסרי; יושרה, אמינות ולויאליות.

ובל נשכח את ההבחנה בין שני ערכים מרכזיים ברוח בית הספר נוף – ילדות "סבלנות וסובלנות:
סבלנות – היא היכולת לסבול המתנה, עיכוב או התגרות בלי לכעוס או לדאוג, וכן היכולת להתמיד בשקט בהתמודדות מול קשיים. הניגוד של סבלנות הוא קוצר רוח.
סובלנות- הוא מונח וערך, שמשמעותו הנוהג של אדם או קבוצה להתייחס בכבוד, בהבנה ובהיעדר אפליה כלפי השונים ממנו מבחינה חברתית, תרבותית או דתית, גם אם הוא אינו מסכים עם דעותיהם, התנהגותם או אמונתם.